<h1>סמ"ג לאוין סימן שס"א</h1>
<h2>דף קט.</h2>
שלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מזונותיהם וגם לשמח אותם בכל רגל ורגל שנאמר (דברים י"ב י"ט) השמר לך פן תעזוב את הלוי (ע"פ רמב"ם ל"ת רכ"ט). מצוה לשמח ברגל בניו ובני ביתו בשלמי חגיגה ושלמי שמחה. ולא בניו ובני ביתו בלבד שנאמר (דברים ט"ז י"ד) והלוי והגר והיתום והאלמנה, כמו שבארנו בספר מצות עשה (רכ"ט) ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו חלק ונחלה עמו ואין לו מתנות בבשר, וכל העוזב את הלוי מלשמחו או ששיהה מעשרותיו ברגלים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך (ע"פ רמב"ם חגיגה פ"ב הל' י"ד), כלומר בזמן שישראל על אדמתן (ע"פ ספרי ורש"י עה"ת שם) ואמר רבי אילעא (מכות י"ג ב') כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.
